מאז, בחרתי בתחום אחר, למדתי, גדלתי, התפתחתי,התחתנתי וילדתי.
בקיצור, צברתי ים תובנות.
בגיל 33 החלטתי שאני חייבת לתקן ולנסות שוב.
וואו, הבנתי כמה חמצן היה חסר לי.
בהתחלה הרגשתי חלודה,
קצת כמו לחזור להתאמן בחדר כושר אחרי המון זמן.
אבל די מהר גיליתי שאני דווקא לא רעה בספינינג.
(הלוואי שזאת לא הייתה רק מטאפורה)
אמ:לק
אני מירית ואני כאן עכשיו.
אני מתרגשת כשיש לי רעיון טוב
אז אני ישר כותבת אותו.
אה, וגם יש לי חולשה לשפה העברית.
ולכן,
אני תמיד יתקן אתכם כשתעשו את הטעות הזאת.
כשהשתחררתי מהצבא (זה היה במאה הקודמת...)
היה לי ברור שאני רוצה לעסוק בכתיבה.
אם היה אפשר להסתכל לי בתוך הראש,
בטח היו רואים בו מלא מילים בספיד דייט.
שמעתי שיש כזה דבר שנקרא קופירייטינג,
אז הגעתי לתרצה.
הקופיטסט שלי היה לא רע.
טוב נו, מניח את הדעת.
אוקיי. גרוע.
ובכל זאת הוזמנתי לפגישה פייס טו פייס.
שם, נאלמתי דום.
כל המילים, כל הרעיונות, כל המחשבות,
פשוט עשו לי "ויברח".
התאכזבתי.
